זה כבר חודש ימים, שהחלומות עלייך לא מפסיקים. בחלום אחד אני טס אלייך חסר פרוטה ואביון, ובטלפון מהארץ משכנעים אותי למצוא מלון זול ולהשתכן בו. פקיד הקבלה, הוא המורה שלי לספורט בתיכון והחדר אוכל דומה פלאים לזה של הקיבוץ. וכך, אני מוותר על הארוחה יוצא להשתובב בין רחובותייך הארוכים, שדרות ורחובות שמגיעות לאוקיינוס וחזרה, לעצמי אני אומר שנסתפק בנקניקיה של פקיסטני. ובחלום אחר, אני אחוז התרגשות במטוס ממלא טפסים שתוהים על הכוונות שלי. הן טהורות כל כך, ואני מנסה בסבר פנים חמור, שלא משתמע לשתי פנים, לשכנע את דיילת האוויר הדייקנית ששולחת אותי שוב ושוב בחזרה לטפסים. אני כמעט מגיע.האכזבה בבוקר גובלת בבחילה רעה אחרי ליל שתייה אכזרי. הייתי כל כך קרוב, אבל אפילו בחלום לא הגעתי. עיניי נעצמות מעצמן כמהות לחזור לשניות אחרונות של ריח הרכבת התחתית, לערפיח, לשלטי הניאון הצבעוניים ולאותו קיץ מלפני שנתיים שהיה ונשאר מושלם.
חלק 2- לחץ אמוק
לפעמים כשאני מדבר מהר, אני כמעט מצליח לשכנע את עצמי בבית מדרש תוצרת עצמית. אני חוזר אחורה, וקדימה ואחורה שוב, על אותו הפס ייצור, קושר קשרים שהזמן פרם, נזכר בחובות ישנים שלא היה ולא יהיה להם פורע. כתבייך עולים לי בראש, נעורייך שעברו בלעדיי, היכולת שלך לדבר על כלום ולהגיד הכל, בפשטות בלתי נסלחת, שדוקרת בחזה. לא הייתי רוצה לעסוק במשלח היד שלך, הסבלנות שלי כמו בלון יום הולדת איבד צורה ועניין, אין בי יותר את הדחף לשנות את העולם. הגלגל הומצא, אפשר לנוח. הלהט וההתרגשות חסרים לי, אם רק יכולתי להשאיל אותם ממך. את רחוקה ואת חוליה תמידית, לפנים משורת הדין.דעי לך, שהיום אני בודד יותר משהייתי וזה מבייש אותי מאוד, כמעט עירום שזאת מילה גסה, או שמא? גם בשיחות חולין אינני טורח כתמול שלשום, אף פעם לא נשאר מהן זכר או מהות, אז בשביל מה כל זה אני שואל את מי שמתעניין. הנימוס הפשוט התחלף באפתיות כואבת שזקוקה להקרנות.
לפעמים כשאני מדבר מהר, אני כמעט מצליח לשכנע את עצמי בבית מדרש תוצרת עצמית. אני חוזר אחורה, וקדימה ואחורה שוב, על אותו הפס ייצור, קושר קשרים שהזמן פרם, נזכר בחובות ישנים שלא היה ולא יהיה להם פורע. כתבייך עולים לי בראש, נעורייך שעברו בלעדיי, היכולת שלך לדבר על כלום ולהגיד הכל, בפשטות בלתי נסלחת, שדוקרת בחזה. לא הייתי רוצה לעסוק במשלח היד שלך, הסבלנות שלי כמו בלון יום הולדת איבד צורה ועניין, אין בי יותר את הדחף לשנות את העולם. הגלגל הומצא, אפשר לנוח. הלהט וההתרגשות חסרים לי, אם רק יכולתי להשאיל אותם ממך. את רחוקה ואת חוליה תמידית, לפנים משורת הדין.דעי לך, שהיום אני בודד יותר משהייתי וזה מבייש אותי מאוד, כמעט עירום שזאת מילה גסה, או שמא? גם בשיחות חולין אינני טורח כתמול שלשום, אף פעם לא נשאר מהן זכר או מהות, אז בשביל מה כל זה אני שואל את מי שמתעניין. הנימוס הפשוט התחלף באפתיות כואבת שזקוקה להקרנות.
חלק 3- ייחוס משפחתי
סבי נפטר לפני חודשיים וכמה ימים. הזיכרון שלו יושב כפוף, בעל כורחו, עליו השלום, מכוסה תכריכים בדרך לאדמה הקרה לא עוזב אותי. הוא לא היה איש של מילים, לא היה איש של אנשים, הוא היה אדם של עצמו, מה שטוב לו. רציתי שהמילה האחרונה תהיה שלי, אבל נשכתי שפתיים, כבר מאוחר, כולם הלכו לסככה למעלה. יש עוגות מתוקות תוצרת בית, מיצים, ושתייה מוגזת. החיים ממשיכים, יש דברים חשובים יותר.
לרגע נדמה, שמעולם לא באמת היינו משפחה.
סיפרתי פעמיים לסבתא שלי מהצד של אמא, שסבא מהצד של אבא נפטר. היא בכתה פעמיים, לא זכרה שכבר סיפרתי לה את זה. מאז השבץ היא רק יושבת ובוהה. לא זוכרת אבל מזהה. תשושה. אני לא חוזר עם הבשורה בפעם השלישית, בחיים צריך לדעת לפרוש בשיא.
סבי נפטר לפני חודשיים וכמה ימים. הזיכרון שלו יושב כפוף, בעל כורחו, עליו השלום, מכוסה תכריכים בדרך לאדמה הקרה לא עוזב אותי. הוא לא היה איש של מילים, לא היה איש של אנשים, הוא היה אדם של עצמו, מה שטוב לו. רציתי שהמילה האחרונה תהיה שלי, אבל נשכתי שפתיים, כבר מאוחר, כולם הלכו לסככה למעלה. יש עוגות מתוקות תוצרת בית, מיצים, ושתייה מוגזת. החיים ממשיכים, יש דברים חשובים יותר.
לרגע נדמה, שמעולם לא באמת היינו משפחה.
סיפרתי פעמיים לסבתא שלי מהצד של אמא, שסבא מהצד של אבא נפטר. היא בכתה פעמיים, לא זכרה שכבר סיפרתי לה את זה. מאז השבץ היא רק יושבת ובוהה. לא זוכרת אבל מזהה. תשושה. אני לא חוזר עם הבשורה בפעם השלישית, בחיים צריך לדעת לפרוש בשיא.
חלק 4- שתיקה
כבר כמה חודשים שאני בשתיקה רועמת. נפוח וגאה, לא כתבתי מילה. על אותו פס ייצור נדמה שאני חוזר על עצמי וזה פשוט נורא, כך שהפסקתי, לפחות לעת הזאת לנסות. גם ככה, המילים לא עוזרות, לא מרפאות, מנציחות. יש מיליארדי מילים, וכתבים שונים וכל מקום כזה הוא יד ושם אחר. יש מיליונים (או יותר, אינני יודע להגיד). ובראש יש לי רשימת המתנה של יותר מדיי דברים שמחכים להיעשות, לא רואים את קיצה או כל פינה אחרת בה, וכל הזמן אני תוהה, מתי תורי, מתי תורי. בינתיים אני בולם מילים במעלה מוחי, בקושי רב, הן מתחברות למשהו בעל רובד עשיר יותר.
כבר כמה חודשים שאני בשתיקה רועמת. נפוח וגאה, לא כתבתי מילה. על אותו פס ייצור נדמה שאני חוזר על עצמי וזה פשוט נורא, כך שהפסקתי, לפחות לעת הזאת לנסות. גם ככה, המילים לא עוזרות, לא מרפאות, מנציחות. יש מיליארדי מילים, וכתבים שונים וכל מקום כזה הוא יד ושם אחר. יש מיליונים (או יותר, אינני יודע להגיד). ובראש יש לי רשימת המתנה של יותר מדיי דברים שמחכים להיעשות, לא רואים את קיצה או כל פינה אחרת בה, וכל הזמן אני תוהה, מתי תורי, מתי תורי. בינתיים אני בולם מילים במעלה מוחי, בקושי רב, הן מתחברות למשהו בעל רובד עשיר יותר.
חלק 5 ואחרון (גם זה בינתיים)- לקראת העשרים וחמש
חודש הבא ימלאו לי 25 שנים. לכבוד המאורע ביקשתי חסל מסיבות או גינונים אחרים (אנשים באמת לא מבינים למה). אני רוצה קודם כל להתנסות, לטבול אצבע במים הקרים לפני שאני מכניס לשם את כל הגוף. גידלתי סוג של זקן ופתחתי עליו פולמוס ציבורי בעל כורחי. קיבלתי גם השתתפות בצער המדומה שלי. לכולם יש מה להגיד, מבעד למשקפיים הביקורתיות הסובייקטיביות. ולי אין דעה, זה זקן שירד היום בבוקר. הפולמוס היה מיותר. גם ללב וגם לנפש יש עונות. יש לילה ויש גם יום. לפעמים, הלילה משתלט ואני לוטה בעלטה גמורה. מכוון בזהירות את צעדיי האיטיים לבל אפול. מקווה שהיום יזכור להגיע והאביב לפרוח ואני אוכל לעוף. (או לפחות לקחת על גבי תרמיל טיולים ולצאת לראות עולם- קומובודיה, ויטנאם טיבט). מתנת יום-הולדת.
חודש הבא ימלאו לי 25 שנים. לכבוד המאורע ביקשתי חסל מסיבות או גינונים אחרים (אנשים באמת לא מבינים למה). אני רוצה קודם כל להתנסות, לטבול אצבע במים הקרים לפני שאני מכניס לשם את כל הגוף. גידלתי סוג של זקן ופתחתי עליו פולמוס ציבורי בעל כורחי. קיבלתי גם השתתפות בצער המדומה שלי. לכולם יש מה להגיד, מבעד למשקפיים הביקורתיות הסובייקטיביות. ולי אין דעה, זה זקן שירד היום בבוקר. הפולמוס היה מיותר. גם ללב וגם לנפש יש עונות. יש לילה ויש גם יום. לפעמים, הלילה משתלט ואני לוטה בעלטה גמורה. מכוון בזהירות את צעדיי האיטיים לבל אפול. מקווה שהיום יזכור להגיע והאביב לפרוח ואני אוכל לעוף. (או לפחות לקחת על גבי תרמיל טיולים ולצאת לראות עולם- קומובודיה, ויטנאם טיבט). מתנת יום-הולדת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה